כיפוף פחים לפי מידה מצליח כשמגדירים מראש ארבעה נתונים: רדיוס פנימי שמתאים לעובי ולסוג הפח, כיוון הכיפוף ביחס לכיוון הגלגול של הפח, מרחק בטוח בין חורים וחיתוכים לקו הכיפוף, וסבולת שמוגדרת רק על המידות שבאמת חשובות לחלק.
רדיוס קטן מדי גורם לסדקים או לקמטים בפני השטח של הכיפוף, ורדיוס שלא מתואם עם התבנית של המכבש גורם לזווית שונה מהשרטוט.
בנוסף, כל פח "קופץ חזרה" מעט אחרי הלחיצה, ובנירוסטה ובאלומיניום קשיח התופעה בולטת יותר.
פלדה בעמק בע"מ מספקת כיפוף פחים וחיתוך לצד חיתוך לייזר ופלזמה וייצור בהתאמה אישית, והמאמר הזה מרכז את הכללים, טבלת השוואה ורשימת הכנה לפני בקשת הצעה.
רוצים לבדוק שרטוט לפני ייצור?
פנו אל פלדה בעמק בע"מ ונעבור עליו יחד.
מהו רדיוס כיפוף ואיך קובעים אותו?
"רדיוס פנימי" הוא הקשת שנוצרת בצד הפנימי של הכיפוף, שם הפח נלחץ.
בצד החיצוני הפח נמתח, ושם מתחילים להופיע סדקים כשהרדיוס קטן מדי.
לכן הרדיוס נקבע לפי היכולת של החומר להימתח בלי להיפגע, ולא לפי העין.

הרדיוס בפועל נקבע בעיקר לפי שלושה גורמים: עובי הפח, סוג המתכת, והתבנית שבה משתמשים ב"מכבש כיפוף" (מכונה שלוחצת את הפח בין סכין עליונה לתבנית תחתונה בצורת V).
בכיפוף אוויר, השיטה הנפוצה ביותר, פתח התבנית הוא בדרך כלל כ-6 עד 8 פעמים עובי הפח, והרדיוס שמתקבל הוא חלק קבוע מפתח הזה.
מי שמתכנן רדיוס בלי לדעת באיזו תבנית ייעשה הכיפוף מגלה מאוחר שהחלק שונה מהשרטוט.
כלל אצבע לפלדה רכה: רדיוס פנימי בגודל עובי הפח או מעט יותר הוא בטוח ברוב המקרים.
ברדיוס חד מזה כדאי להתייעץ עם המכופף לפני שסוגרים שרטוט.
לדברי מפעיל מכבש כיפוף ותיק, רוב התקלות בכיפוף לא נולדות במכונה אלא בשרטוט, כי מי שמסמן מידות חיצוניות על חלק שנמדד מבפנים מקבל סטייה בכל כיפוף.
גורם נוסף שמתעלמים ממנו הוא כיוון הגלגול.
פח נוצר בגלגול, ובמבנה הפנימי שלו יש "כיוון סיב".
כיפוף בניצב לכיוון הגלגול סובל רדיוס קטן יותר, וכיפוף לאורכו מסתכן בסדקים.
בחלק קטן זה לא משנה, אבל בחלק עם כמה כיפופים בכיוונים שונים כדאי לסדר את הפריסה על הלוח כך שהכיפופים החשובים יהיו בניצב לגלגול.
איך עובי וסוג הפח משפיעים על הכיפוף?
כל חומר מתנהג אחרת תחת לחיצה.
פח שחור (פלדה רכה, לרוב מגולגל חם) סלחני יחסית.
נירוסטה מתחזקת תוך כדי כיפוף ודורשת כוח רב יותר ורדיוס זהיר.
באלומיניום ההבדל גדול בין סגסוגת רכה כמו 5052 לסגסוגת קשיחה כמו 6061-T6, שנוטה להיסדק ברדיוסים קטנים.
הטבלה נותנת כיוון כללי לרדיוס פנימי מינימלי, כמכפלה של עובי הפח.
זה כלל אצבע לתכנון ראשוני, והערך הסופי תלוי בסגסוגת המדויקת, בעובי ובתבנית.
| סוג הפח | רדיוס פנימי מינימלי (כפולה של העובי) | מה כדאי לדעת |
|---|---|---|
| פח שחור (פלדה רכה) | כ-1 עד 1.5 | סלחני, קפיצה חוזרת קטנה יחסית |
| פח מגולוון | כ-1 עד 2 | רדיוס חד מדי עלול לפגוע בשכבת הגלוון באזור הכיפוף |
| אלומיניום רך (למשל 5052) | כ-1 עד 2 | מתאים לחלקים רבים, רגיש לשריטות מהתבנית |
| אלומיניום קשיח (למשל 6061-T6) | כ-3 ומעלה | נוטה להיסדק, לפעמים מכופפים במצב רך |
| נירוסטה 304 | כ-1 עד 2 | קפיצה חוזרת גדולה, נדרש כוח כיפוף גבוה |
"קפיצה חוזרת" (Springback) היא החזרה החלקית של הפח לכיוון המצב המקורי אחרי שהלחץ משתחרר.
כדי לקבל זווית של 90 מעלות המכבש מכופף מעט יותר מ-90, ומידת התיקון תלויה בחומר.
בנירוסטה ובאלומיניום קשיח התיקון גדול יותר, ולכן סדרות בחומרים האלה לרוב מתחילות בכיפוף ניסיון.
העובי משפיע גם על הכוח הנדרש וגם על אורך הכיפוף האפשרי במכבש.
פח עבה דורש תבנית רחבה יותר, ולכן גם רדיוס גדול יותר וזרוע מינימלית ארוכה יותר.
אם החלק צר מאוד ועבה, ייתכן שאי אפשר לכופף אותו במכונה רגילה, וכדאי לשנות את התכנון.
בחירת החומר עצמה היא חלק מהתכנון. פחים מגולוונים מתאימים לחלקים חיצוניים שנדרשת להם עמידות לקורוזיה, פחי נירוסטה לסביבה לחה או היגיינית, ופחי אלומיניום כשחשוב משקל נמוך.
פחים שחורים הם הבחירה הכלכלית לחלקים שיצבעו או יגולוונו אחרי הייצור.
איך מתכננים כיפוף פחים לפי מידה כדי לקבל חלק מדויק?
תכנון נכון מתחיל מהחלק השטוח.
כדי שהמידות הסופיות יצאו נכונות, צריך לחשב את אורך הפח שנאכל בכל כיפוף.
החישוב מבוסס על "תוספת כיפוף" (Bend Allowance), כלומר האורך שהחומר מתארך באזור הכיפוף, ועל מקדם שנקרא "K-Factor", המציין היכן בעובי הפח נמצא הקו שאינו מתארך ואינו מתכווץ.
בתוכנות שרטוט מקובלות הערכים האלה מוגדרים לפי חומר ועובי, ובכל זאת כדאי לאמת אותם מול הכיפוף בפועל.
כמה כללי תכנון חוסכים רוב הבעיות:
- אורך זרוע מינימלי: הצלע הקצרה ביותר שאחרי הכיפוף צריכה להיות ארוכה מספיק כדי להישען על התבנית, בדרך כלל לא פחות מכ-4 עד 5 פעמים עובי הפח.
- מרחק חורים מקו הכיפוף: חור קרוב מדי נמתח לאליפסה. כלל נפוץ הוא כ-2.5 פעמים עובי הפח ועוד הרדיוס.
- חריצי הקלה: כשהכיפוף מסתיים באמצע הפח, או כשיש שני כיפופים שנפגשים בפינה, חריץ קטן בקצה מונע קרעים ועיוותים.
- כיוון עקבי: כיפופים באותו כיוון ובאותו רדיוס חוסכים החלפות תבנית ומורידים עלות.
- סדר כיפופים: בחלקים בצורת U או קופסה צריך לוודא שהחלק יכול לצאת מהמכונה אחרי כל שלב, בלי להיתקע בסכין.
לגבי הדיוק, כדאי להבין ש"סבולת" היא הסטייה המותרת ממידה בשרטוט, והיא מצטברת.
חלק עם חמישה כיפופים צובר סטייה מכל אחד מהם, ולכן סבולת הדוקה בכל המידות תייקר את העבודה בלי להועיל.
עדיף לסמן מידות קריטיות, כמו מרחק בין חורי הרכבה, ולהשאיר את השאר בסבולת כללית.
מדידת הזווית נעשית במד זווית, ואת האורכים בודקים בקליבר ובמד מרחק.
חיתוך מקדים משפיע גם הוא.
פריסה שנחתכת בלייזר נותנת קצה נקי וחורים מדויקים, מה שמקל על הכיפוף.
בפרויקטים שבהם החיתוך והכיפוף נעשים אצל אותו ספק, מתאימים את תוכנית החיתוך לצורכי הכיפוף כבר בשלב הפריסה, וזה נכון במיוחד כשמדובר בייצור בהתאמה אישית של חלקים בודדים או סדרות קטנות.
מה כדאי להכין לפני שמזמינים חלקים מכופפים?
הצעת מחיר מדויקת תלויה בפרטים שהספק מקבל.
ככל שהבקשה שלמה יותר, יש פחות סבבי הבהרה ופחות הפתעות בייצור.
הרשימה הבאה מסכמת מה כדאי לצרף:
- שרטוט או קובץ: קובץ DXF או DWG של הפריסה, או שרטוט עם מידות וקווי כיפוף מסומנים, וכיוון כל כיפוף (למעלה או למטה).
- חומר ועובי: סוג הפח (שחור, מגולוון, נירוסטה או אלומיניום), הסגסוגת אם רלוונטי, והעובי במילימטרים.
- רדיוס רצוי: אם יש דרישה לרדיוס מסוים, לציין אותו. אם אין, כדאי לשאול מה הרדיוס הסטנדרטי של הספק לעובי הזה.
- מידות מכריעות: לסמן אילו מידות קריטיות להרכבה ובאיזו סבולת, ולציין אם המידה נמדדת מבפנים או מבחוץ.
- כמות: חלק בודד, סדרה קטנה או ייצור חוזר. הכמות משפיעה על הכנת התבניות ועל המחיר ליחידה.
- גימור: צביעה, גלוון אחרי ייצור, ליטוש או שימוש בפח שכבר מגולוון. זה משפיע על סדר העבודה ועל הרדיוס.
- שימוש סופי: חלק פנימי או חיצוני, עומס שהוא נושא, חשיפה לגשם או לחום.
כדאי גם לבקש חלק לדוגמה כשמדובר בסדרה גדולה או בחומר רגיש כמו נירוסטה.
חלק ראשון נבדק מול השרטוט, ורק אחרי אישורו ממשיכים לשאר הכמות.
כך תיקון קטן בזווית או ברדיוס נעשה לפני שהוא חוזר על עצמו במאות יחידות.
שאלות נפוצות על כיפוף פחים
כמה תשובות קצרות לשאלות שעולות בדרך כלל אחרי שהשרטוט כבר מוכן.
האם עדיף לגלוון לפני הכיפוף או אחריו?
פח שכבר מגולוון נוח לעבודה ונפוץ בחלקים קלים, אבל באזור הכיפוף ובקצוות החיתוך שכבת הגלוון נפגעת מעט, ולכן רדיוס גדול יותר שומר עליה טוב יותר.
בחלקים גדולים או חשופים לסביבה קשה מקובל לייצר מפח שחור ולגלוון אחרי הכיפוף והריתוך, כך שהגלוון מכסה גם את הקצוות.
למה כדאי לחתוך בלייזר לפני הכיפוף?
חיתוך בלייזר נותן קצוות נקיים וחורים מדויקים, וקו כיפוף שיוצא נקי יותר.
חיתוך פלזמה משאיר קצה גס ואזור שהתחמם, ובאזור כזה הפח עלול להיסדק בכיפוף.
הבחירה בין השיטות תלויה בעובי ובדרישות של החלק.
אפשר לכופף פח מחורר או פח מרוג?
אפשר, אבל צריך להתחשב במבנה.
בפח מחורר קו הכיפוף שעובר דרך שורת חורים מחליש את הפח ומעוות את החורים, ולכן משאירים רצועה חלקה לאורך הכיפוף.
בפח מרוג התבנית הבולטת משפיעה על הרדיוס ועל הדיוק, ולכן כדאי להציג לספק את הסוג המדויק לפני ההזמנה.
איך בודקים שהחלק שהתקבל במידה?
מודדים את הזווית במד זווית, את אורכי הצלעות בקליבר, ואת מרחקי החורים מקו הכיפוף ביחס לשרטוט.
בכיפוף פחים בכמות כדאי למדוד כמה חלקים לאורך הסדרה, כי בלאי תבנית או שינוי באצוות הפח יכולים להזיז את התוצאה.
כיפוף פחים בפלדה בעמק בע"מ: סיכום והצעד הבא
רדיוס נכון נקבע מההתאמה בין עובי, חומר ותבנית, והדיוק בא מהחלק השטוח ומסבולת שנבחרה בהיגיון.
מי שמגדיר מראש חומר, כיוון כיפוף, מרחקי חורים ומידות קריטיות חוסך תיקונים, חלקים פסולים וסבבי תיאום.
פלדה בעמק בע"מ מציעה כיפוף פחים וחיתוך, חיתוך לייזר ופלזמה וייצור בהתאמה אישית, ובתחום הפחים כוללת פחים שחורים, מגולוונים, מחוררים, מרוגים, אלומיניום ונירוסטה.
שלחו אלינו שרטוט או תיאור של החלק, ונעזור להתאים רדיוס, חומר ותהליך לכיפוף פחים לפי מידה.